Belle & Me

סובלת? מעודף משקל?

bellelov_admin — Mon, 14 Nov 2022 09:57:26 +0000

זו אחת השאלות שהפנה אלי נציג המכירות כשביקשתי להירשם לקורס שחייה

לראשונה בחיי חיפשתי חוג שיש בו תנועה, מתוך עניין מלא בתנועה עצמה וברצון שלי ללמוד לשחות בים, ולא מתוך רצון לרזות. כבר כמה שנים שכל עיסוק ספורטיבי שלי נובע מהרצון להזיז את האנרגיה בגוף, לשחרר מחשבות תקועות, להתחזק, לנשום אוויר של טבע, ולהרגיש טוב. ונכון שממש לא רזיתי מזה.

אז אני סובלת מעודף משקל?

אני סובלת משאלות כאלה. מגיל צעיר אני סובלת מהניסוחים האלה. אני סובלת יחד עם האיש המבוגר השמנמן שעמד לידי היום בשוק לקנות ברוקולי, ונאלץ לשמוע מהמוכר שלל עצות לירידה במשקל מבלי שבכלל שאל.

התרגלתי שזה לגיטימי. לגיטימי לכל אדם ברחוב להתייחס אלי כאל מישהי שבוודאי משתוקקת כרגע לרדת במשקל ובעיקר לשמוע את עצתו ודעתו על המשקל שלי. ההנחה הזו הוסיפה לי עוד שכבה של שנאה עצמית למשוואה. כל זה בלי להבין שאנשים בעודף משקל ברובם הם קורבנות של אותן דיאטות מומלצות.

אז כן אני בהחלט בעודף משקל ובפעם הראשונה בחיי לא סובלת. אני אוהבת את הגוף והנפש שלי. מעריצה אותם על שהצליחו לשרוד חיים שלמים של חינוך לשנאה עצמית מכל כיוון אפשרי. על שלמדו עם המון עזרה מבל, שזה לגיטימי לאהוב ולכבד את עצמי בכל מצב.

לגיטימי לענות לנציג המכירות, כן בעודף משקל, לא סובלת.

ואם כתוצאה משיעורי השחיה גם ארזה, נהדר, אני כנראה אוהב גם את זה.

הפוסט סובלת? מעודף משקל? הופיע לראשונה ב-Belle & Me.

זה שוב השטות הזו של ״תאהבי את עצמך״?

bellelov_admin — Thu, 18 Aug 2022 12:19:59 +0000

את התגובות של נשים לבל אני יכולה לחלק לשלושה סוגים: האוהבות, המתעלמות ואלה מהסוג השלישי

כמעט בכל יריד בו אני עומדת עם דוכן של בל, תהיה מישהי אחת שתפרוץ בבכי, אחרת שתאמר לי שזו הדמות שהיתה צריכה לפגוש עכשיו, שזו הדמות שתמיד חלמה לראות, המודל שלא היה לה בילדות או אולי בכלל זו היא כשהיתה ילדה. לפעמים מתפתחות שיחות שגורמת גם לי לדמוע. אני אוהבת לראות את רגע המפגש עם בל שמביא איתו הזדהות ותגובה רגשית עמוקה. נכון, יש גם נשים שחולפות מבלי להניד עפעף ואני מבינה גם אותן לא בכולן היא נוגעת.

אבל התגובות שבאמת קשות לי הן מהסוג השלישי. הנשים שעוצרות להביט ואומרות לי: אה כן, שוב השטות הזו של האהבה העצמית. משפט שנאמר תוך גיחוך כאילו מדובר ברעיון נלעג. כשאני חושבת למה כל כך קשה לי עם סוג התגובה הזה אני פתאום מבינה. זו כנראה היתה התגובה שלי לפני שבל הופיעה בחיי. כשהייתי עמוק בעולם של דיאטות וכושר. תקופה בה אהבתי להישקל ולראות ירידה, אהבתי לקנות בגדים בעיקר שמלות וחצאיות במידה קטנה, אהבתי לספור נקודות, אהבתי שיעורי יוגה, אהבתי ללכת ברגל לכל מקום על עקבים, אהבתי את המבטים, אהבתי את המחמאות על המאמץ וגם על התוצאות. אני גם זוכרת אהבה עצמית שתלויה במשקל ומלווה תמיד בלחץ וחרדה מהרעיון של להשמין ומצב רוח איום בשבועות שלא ירדתי. לא. אני לא זוכרת שאהבתי אותי אפילו עשירית ממה שהיום. אני לא זוכרת רגע אחד בו הייתי שלמה ומרוצה מעצמי. לא זוכרת רגע אחד של חיוך אמיתי למראה.

אז כן, עם כמה שאני אוהבת מוצרי נייר, ייתכן שאני הייתי זו שחולפת ליד הדוכן עמוס המחברות של בל ואומרת למוכרת, זה שוב השיט הזה? אז כן, למי שעוד לא הבינה, זה שוב ושוב מאותו העניין הזה של תאהבי את עצמך, של תלמדי לדבר יפה אל עצמך, תכבדי ותחגגי את מי שאת, ומי את? אוסף של כל כך הרבה דברים נפלאים והמשקל הוא רק אחד מהם. בל מלמדת אותי שהפעולות האלו הן צעדים מעולים להתחיל איתם מסע לחיים טובים יותר, שלי עם עצמי ועם העולם כולו. ההופעה של בל בחיים שלי, שינתה לי את כל התמונה.

וכאן את נכנסת לתמונה. אם את קוראת את הפוסט הזה, סביר להניח שאת מהסוג הראשון של המגיבות. אבל את בטח מכירה מישהי שאת אוהבת שעדיין מאמינה שאהבה עצמית זה שטויות, תדאגי שבל תיכנס לה לשדה הראיה כדי שלא תהיה לה ברירה. ואחרי כמה פעמים שהיא תראה אותה, אולי גם היא, כשאף אחד לא רואה, תנסה לחייך אל המראה.

הפוסט זה שוב השטות הזו של ״תאהבי את עצמך״? הופיע לראשונה ב-Belle & Me.

אהבה עצמית בצעדים קטנים

bellelov_admin — Wed, 25 Mar 2020 12:12:27 +0000

אוסף טיפים של בל לאיזון נפשי בתקופות חוסר ודאות
נכתב בימי הסגרים בקורונה

יש משהו לא פשוט בתקופות של חוסר ידיעה, כשאין לי שליטה על התפתחות העניינים. טוב שבל הגיעה, לחלוק קצת מהרעיונות שלה ולעזור להחזיר את המושכות אלי. היא שוב (ושוב!) מזכירה לי שהכל מתחיל באהבה עצמית וחיוך פנימי. אני רוצה לחלוק איתכן חלק מהרעיונות שלה, שעזרו לי מאוד בתקופות של חוסר וודאות.

לראשונה בתולדותי!
הימים האלה כופים עלינו הרבה שינויים ומצבים חדשים, הביטוי: ״לראשונה בתולדות המדינה״, נשמע מכל עבר ובדרך כלל זה לא מבשר על משהו טוב. בל טוענת שכדי להחזיר את תחושת השליטה אלי, כדאי לי להחליט בעצמי על משהו חדש שאעשה ״לראשונה בתולדותי״. ומה אני עשיתי? לראשונה בתולדותי, זרעתי באדנית זרעי פלפל אדום בשבוע שעבר, וכבר צצו לי עלעלים קטנים, וההתרגשות גדולה. מוזמנות לשתף ברעיונות שלכן לדברים חדשים ומרגשים שעשיתן או תעשו השבוע לראשונה.

המון המון תודה!

לפעמים כשהמחשבות שלי נודדות למקומות רחוקים (ואפלים), בל נותנת לי רעיון: את רואה את הבית הזה שם? עד שאת מגיעה אליו, תספרי דברים שעליהם את אומרת תודה, וזה מתחיל במילה מקרטעת, מתניע לאט, ועד שאני מגיעה לבית ההוא, אני כבר מוקפת באינספור מחשבות נהדרות על כל הטוב הזה שמקיף אותי. אז הטיפ של היום הוא פשוט, בכל פעם שאתן שוטפות ידיים, תמלאו את הזמן בלומר תודה… נגיד על זה שיש מים בברז, שיש בכלל ברז, ותמשיכו את הרשימה עד שתסיימו לשטוף ביסודיות או עד שהמים לקפה ירתחו, עד שהמיקרו יצפצף. נכון שפתאום משהו התאזן בעולם?

מדעים מדוייקים!
מה אתן עושות כשעוברות ליד מראות? לי היו שנים של התעלמות מהן, בצד שנים של התבוננות ביקורתית. אבל מאז שבל הופיעה בחיי, היא מצווה עלי, תמיד, לחייך לכל מראה שאני פוגשת. אז הטיפ להיום הוא פשוט, אך לא תמיד קל. בל מציעה שבכל פעם שאת עוברת היום ליד המראה, או נתקלת בהפתעה בהשתקפות של עצמך, תעצרי לשניה ותחייכי אליה, דווחי לי כאן אם גם אצלך קורה הפלא המדעי, והמראה מחייכת בחזרה?

מגיפה של אהבה!
כפי שהוכחתי בפוסט הקודם, בל מאמינה גדולה במדעים מדוייקים. היא מספרת לי שבאותו האופן שהחיידקים מדבקים, גם המחשבות הטובות והאהבה יכולות להפוך למגיפה, היא מציעה לי היום, לחשוב על מישהו שאני ממש ממש אוהבת, שנמצא איתי או בבית אחר, ולשלוח לו בלב מלא מלא מסרים של אהבה. מומלץ לחשוב על האיחולים שהוא הכי צריך כרגע, ולא להפסיק במשך דקה, או עד שהמים רותחים לקפה הבא, אפשר כמובן לשלוח לעוד ועוד אנשים ולמלא את האוויר שביננו בחיידקים טובים. בל מבטיחה שחיידקי אהבה מגיעים למרחק גדול ממש.

ספרים שמרימים!
למען האמת זה לא טיפ של בל, אלא טוב מזה, טיפ שעזר לי לפתוח את ערוץ היצירתיות שלי ולהביא את בל לעולם, אני רוצה להמליץ בחום על הספר ״דרך האמן״ של ג׳וליה קמרון, שבעזרת התרגילים שבו ובעזרת פריז כמובן, פרצתי מחסום יצירה של עשרות שנים, ומצאתי את עצמי בדרך חיים שהיא כולה יצירה. אני מודה שזה קרה רק בפעם השלישית שקראתי אותו והתחלתי באמת לתרגל. אז זו ההמלצה המרימה שלי, אשמח לשמוע המלצות שלכן על ספרים שעשו לכן שינוי לטובה בחיים.

איפה הרגליים שלי?
קל מאוד להיסחף במחשבות, על מה יהיה איתי ועם האנשים שאני אוהבת, ומה יהיה עם העולם, הרבה אי ודאות באוויר. ברגעים כאלה בל מבקשת ממני לחשוב עכשיו על… כפות הרגליים שלי! ולענות לה מיד על שלוש שאלות בעיניים עצומות: קר או חם להן? אני עם גרביים/נעליים? על מה הן דורכות עכשיו? או שאולי הן בכלל באוויר? אחרי שעניתי על שלוש השאלות האלה, אני פתאום מבינה: אני כאן ועכשיו, ובעצם ברגע הזה הכל ממש ממש בסדר וכלום לא חסר. התרגיל הזה הפך אצלי להרגל שעוזר לי בשניות לרדת מרכבת מחשבות שדוהרת למרחקים, ולהיזכר שבעצם הכל בסדר. ספרו לי מה קורה כרגע עם כפות הרגליים שלכן.

ההיפך!

בפעמים הבודדות שאני פותחת חדשות (וסוגרת מיד) אני מוצפת תחושות קשות של חוסר ודאות ודאגה שמשתלטת וגורמת לשכוח מכל השאר. מזל שיש לי את בל, היא לימדה אותי תרגיל מעולה לרגעים האלה. היא מציעה לי לקחת מחברת (ויש לה אחלה מחברות!) ולהכין בדף הימני רשימה של כל הדברים שמפחידים אותי: 1. שהבריאות שלי תיפגע 2. שאאילץ לעבור דירה, וכו… לרשום בכנות את הדברים הכי מפחידים בעולם. לאחר שרשימת האימה הזו מונחת לפני, אני מכינה בדף ממול את הרשימה ההפוכה: 1. יש לי עכשיו בריאות ממש טובה, 2. כיף לי לגור בדירה שלי וכו… בל ממליצה לקרוא את הרשימה השניה ברצף, אפילו כמה פעמים ולהתפעל מכמה דברים נפלאים יש לי כרגע בחיים. ומשהו מתחיל להתאזן?

אחרי הקפה הכל יותר יפה

בפעם הראשונה שהלכתי לסופר ״להצטייד״ חשבתי לעצמי, מה הדבר הזה שממש אשתגע בלעדיו? ואם יחסר לי ממנו אהיה עצובה. בל הגיעה והזכירה ש״אחרי הקפה הכל יפה״. ומצאתי את עצמי שמה עוד כמה שקיות קפה בעגלה. מה המוצר שעושה לכן שמחה בלב?

החופש הגדול

אחד הדברים הגדולים היותר שקרו לי בתקופה הזו, דווקא בתוך הסגר וההגבלות- הוא החופש. בשבועות הראשונים עדיין ישבתי מול הרשימות שלי מנסה לסמן וי במה שאפשר, ניסיתי להיצמד ללו״ז, לארוחות, לשיעורים, למדיטציות לספורט, ולכל דבר שיכול להכניס סדר בכאוס הזה. מצאתי את עצמי מסתובבת כל היום עם רגשי אשמה שאני לא עומדת בלו״ז ובהתחיבויות שקבעתי. ואז, כמו בכל סיפור טוב, בל הופיעה וציוותה עלי לצאת לחופש. לשחרר את ה״חייבת״ ו״את לא בסדר״, ופשוט להוריד הילוך. בכל רגע לשאול את עצמי, מה בא לי לעשות עכשיו, ולעשות את זה בלב שלם ובלי ביקורת, אפילו אם זה לקום ב-12 בצהרים. זה לא הצליח מיד, אבל כבר כמה שבועות שאני בקייטנה של עצמי, עושה מה שבא לי מתי שבא לי מבלי להרגיש שזה לא בסדר וזה עד כה, החופש הכי גדול שהיה לי. ומה אתכן? איפה אתן בטווח שבין הסגר לחופש?

הפוסט נכתב בימי הסגר הראשון בקורונה, ויכול כמובן להיות שימושי בכל רגע של אי ודאות.

הפוסט אהבה עצמית בצעדים קטנים הופיע לראשונה ב-Belle & Me.