לראשונה בחיי חיפשתי חוג שיש בו תנועה, מתוך עניין מלא בתנועה עצמה וברצון שלי ללמוד לשחות בים, ולא מתוך רצון לרזות. כבר כמה שנים שכל עיסוק ספורטיבי שלי נובע מהרצון להזיז את האנרגיה בגוף, לשחרר מחשבות תקועות, להתחזק, לנשום אוויר של טבע, ולהרגיש טוב. ונכון שממש לא רזיתי מזה.
אז אני סובלת מעודף משקל?
אני סובלת משאלות כאלה. מגיל צעיר אני סובלת מהניסוחים האלה. אני סובלת יחד עם האיש המבוגר השמנמן שעמד לידי היום בשוק לקנות ברוקולי, ונאלץ לשמוע מהמוכר שלל עצות לירידה במשקל מבלי שבכלל שאל.
התרגלתי שזה לגיטימי. לגיטימי לכל אדם ברחוב להתייחס אלי כאל מישהי שבוודאי משתוקקת כרגע לרדת במשקל ובעיקר לשמוע את עצתו ודעתו על המשקל שלי. ההנחה הזו הוסיפה לי עוד שכבה של שנאה עצמית למשוואה. כל זה בלי להבין שאנשים בעודף משקל ברובם הם קורבנות של אותן דיאטות מומלצות.
אז כן אני בהחלט בעודף משקל ובפעם הראשונה בחיי לא סובלת. אני אוהבת את הגוף והנפש שלי. מעריצה אותם על שהצליחו לשרוד חיים שלמים של חינוך לשנאה עצמית מכל כיוון אפשרי. על שלמדו עם המון עזרה מבל, שזה לגיטימי לאהוב ולכבד את עצמי בכל מצב.
לגיטימי לענות לנציג המכירות, כן בעודף משקל, לא סובלת.
ואם כתוצאה משיעורי השחיה גם ארזה, נהדר, אני כנראה אוהב גם את זה.
