אוסף טיפים של בל לאיזון נפשי בתקופות חוסר ודאות
נכתב בימי הסגרים בקורונה
יש משהו לא פשוט בתקופות של חוסר ידיעה, כשאין לי שליטה על התפתחות העניינים. טוב שבל הגיעה, לחלוק קצת מהרעיונות שלה ולעזור להחזיר את המושכות אלי. היא שוב (ושוב!) מזכירה לי שהכל מתחיל באהבה עצמית וחיוך פנימי. אני רוצה לחלוק איתכן חלק מהרעיונות שלה, שעזרו לי מאוד בתקופות של חוסר וודאות.
לראשונה בתולדותי!
הימים האלה כופים עלינו הרבה שינויים ומצבים חדשים, הביטוי: ״לראשונה בתולדות המדינה״, נשמע מכל עבר ובדרך כלל זה לא מבשר על משהו טוב. בל טוענת שכדי להחזיר את תחושת השליטה אלי, כדאי לי להחליט בעצמי על משהו חדש שאעשה ״לראשונה בתולדותי״. ומה אני עשיתי? לראשונה בתולדותי, זרעתי באדנית זרעי פלפל אדום בשבוע שעבר, וכבר צצו לי עלעלים קטנים, וההתרגשות גדולה. מוזמנות לשתף ברעיונות שלכן לדברים חדשים ומרגשים שעשיתן או תעשו השבוע לראשונה.
המון המון תודה!
לפעמים כשהמחשבות שלי נודדות למקומות רחוקים (ואפלים), בל נותנת לי רעיון: את רואה את הבית הזה שם? עד שאת מגיעה אליו, תספרי דברים שעליהם את אומרת תודה, וזה מתחיל במילה מקרטעת, מתניע לאט, ועד שאני מגיעה לבית ההוא, אני כבר מוקפת באינספור מחשבות נהדרות על כל הטוב הזה שמקיף אותי. אז הטיפ של היום הוא פשוט, בכל פעם שאתן שוטפות ידיים, תמלאו את הזמן בלומר תודה… נגיד על זה שיש מים בברז, שיש בכלל ברז, ותמשיכו את הרשימה עד שתסיימו לשטוף ביסודיות או עד שהמים לקפה ירתחו, עד שהמיקרו יצפצף. נכון שפתאום משהו התאזן בעולם?
מדעים מדוייקים!
מה אתן עושות כשעוברות ליד מראות? לי היו שנים של התעלמות מהן, בצד שנים של התבוננות ביקורתית. אבל מאז שבל הופיעה בחיי, היא מצווה עלי, תמיד, לחייך לכל מראה שאני פוגשת. אז הטיפ להיום הוא פשוט, אך לא תמיד קל. בל מציעה שבכל פעם שאת עוברת היום ליד המראה, או נתקלת בהפתעה בהשתקפות של עצמך, תעצרי לשניה ותחייכי אליה, דווחי לי כאן אם גם אצלך קורה הפלא המדעי, והמראה מחייכת בחזרה?
מגיפה של אהבה!
כפי שהוכחתי בפוסט הקודם, בל מאמינה גדולה במדעים מדוייקים. היא מספרת לי שבאותו האופן שהחיידקים מדבקים, גם המחשבות הטובות והאהבה יכולות להפוך למגיפה, היא מציעה לי היום, לחשוב על מישהו שאני ממש ממש אוהבת, שנמצא איתי או בבית אחר, ולשלוח לו בלב מלא מלא מסרים של אהבה. מומלץ לחשוב על האיחולים שהוא הכי צריך כרגע, ולא להפסיק במשך דקה, או עד שהמים רותחים לקפה הבא, אפשר כמובן לשלוח לעוד ועוד אנשים ולמלא את האוויר שביננו בחיידקים טובים. בל מבטיחה שחיידקי אהבה מגיעים למרחק גדול ממש.
ספרים שמרימים!
למען האמת זה לא טיפ של בל, אלא טוב מזה, טיפ שעזר לי לפתוח את ערוץ היצירתיות שלי ולהביא את בל לעולם, אני רוצה להמליץ בחום על הספר ״דרך האמן״ של ג׳וליה קמרון, שבעזרת התרגילים שבו ובעזרת פריז כמובן, פרצתי מחסום יצירה של עשרות שנים, ומצאתי את עצמי בדרך חיים שהיא כולה יצירה. אני מודה שזה קרה רק בפעם השלישית שקראתי אותו והתחלתי באמת לתרגל. אז זו ההמלצה המרימה שלי, אשמח לשמוע המלצות שלכן על ספרים שעשו לכן שינוי לטובה בחיים.
איפה הרגליים שלי?
קל מאוד להיסחף במחשבות, על מה יהיה איתי ועם האנשים שאני אוהבת, ומה יהיה עם העולם, הרבה אי ודאות באוויר. ברגעים כאלה בל מבקשת ממני לחשוב עכשיו על… כפות הרגליים שלי! ולענות לה מיד על שלוש שאלות בעיניים עצומות: קר או חם להן? אני עם גרביים/נעליים? על מה הן דורכות עכשיו? או שאולי הן בכלל באוויר? אחרי שעניתי על שלוש השאלות האלה, אני פתאום מבינה: אני כאן ועכשיו, ובעצם ברגע הזה הכל ממש ממש בסדר וכלום לא חסר. התרגיל הזה הפך אצלי להרגל שעוזר לי בשניות לרדת מרכבת מחשבות שדוהרת למרחקים, ולהיזכר שבעצם הכל בסדר. ספרו לי מה קורה כרגע עם כפות הרגליים שלכן.
ההיפך!
בפעמים הבודדות שאני פותחת חדשות (וסוגרת מיד) אני מוצפת תחושות קשות של חוסר ודאות ודאגה שמשתלטת וגורמת לשכוח מכל השאר. מזל שיש לי את בל, היא לימדה אותי תרגיל מעולה לרגעים האלה. היא מציעה לי לקחת מחברת (ויש לה אחלה מחברות!) ולהכין בדף הימני רשימה של כל הדברים שמפחידים אותי: 1. שהבריאות שלי תיפגע 2. שאאילץ לעבור דירה, וכו… לרשום בכנות את הדברים הכי מפחידים בעולם. לאחר שרשימת האימה הזו מונחת לפני, אני מכינה בדף ממול את הרשימה ההפוכה: 1. יש לי עכשיו בריאות ממש טובה, 2. כיף לי לגור בדירה שלי וכו… בל ממליצה לקרוא את הרשימה השניה ברצף, אפילו כמה פעמים ולהתפעל מכמה דברים נפלאים יש לי כרגע בחיים. ומשהו מתחיל להתאזן?
אחרי הקפה הכל יותר יפה
בפעם הראשונה שהלכתי לסופר ״להצטייד״ חשבתי לעצמי, מה הדבר הזה שממש אשתגע בלעדיו? ואם יחסר לי ממנו אהיה עצובה. בל הגיעה והזכירה ש״אחרי הקפה הכל יפה״. ומצאתי את עצמי שמה עוד כמה שקיות קפה בעגלה. מה המוצר שעושה לכן שמחה בלב?
החופש הגדול
אחד הדברים הגדולים היותר שקרו לי בתקופה הזו, דווקא בתוך הסגר וההגבלות- הוא החופש. בשבועות הראשונים עדיין ישבתי מול הרשימות שלי מנסה לסמן וי במה שאפשר, ניסיתי להיצמד ללו״ז, לארוחות, לשיעורים, למדיטציות לספורט, ולכל דבר שיכול להכניס סדר בכאוס הזה. מצאתי את עצמי מסתובבת כל היום עם רגשי אשמה שאני לא עומדת בלו״ז ובהתחיבויות שקבעתי. ואז, כמו בכל סיפור טוב, בל הופיעה וציוותה עלי לצאת לחופש. לשחרר את ה״חייבת״ ו״את לא בסדר״, ופשוט להוריד הילוך. בכל רגע לשאול את עצמי, מה בא לי לעשות עכשיו, ולעשות את זה בלב שלם ובלי ביקורת, אפילו אם זה לקום ב-12 בצהרים. זה לא הצליח מיד, אבל כבר כמה שבועות שאני בקייטנה של עצמי, עושה מה שבא לי מתי שבא לי מבלי להרגיש שזה לא בסדר וזה עד כה, החופש הכי גדול שהיה לי. ומה אתכן? איפה אתן בטווח שבין הסגר לחופש?
הפוסט נכתב בימי הסגר הראשון בקורונה, ויכול כמובן להיות שימושי בכל רגע של אי ודאות.
